בעיני הזוגיות, מפגישה בין שני אנשים שרוצים להיות יחד וצריכים גם להיות לחוד. אנחנו זקוקים ליחד שנוסך בנו בטחון ומאפשר לנו אינטימיות, אהבה, עשייה וצמיחה משותפים. ובו בזמן אנו זקוקים למרחב הפרטי והאישי שלנו, בו אנו מתקיימים ללא בן/ת הזוג.
מהו המינון הנכון של המרחב הפרטי, של הלבד? תלוי בבני הזוג, לכל אחד צרכים משלו. בהחלט יתכן מצב בו אחד מבני הזוג אינדיבידואליסט יותר מהשני וזקוק ליותר זמן עם עצמו, בלי בן הזוג. ובן הזוג שצריך ורוצה להיות כל הזמן ביחד, צריך להרפות ולאפשר לו זמן עם עצמו. חשוב גם שיבין שהרצון במרחב ופרטיות לא נובעים מחוסר אהבה אליו, אלא מהצורך להיות לבד ולחוות דברים לבד. ויותר מזה לפעמים בן הזוג רוצה להיות עם אחרים: חברים, משפחה וכו', ולא עם השותף לקשר הזוגי וגם זה כמובן לגיטימי, בן הזוג לא אמור לספק את כל צרכינו. אנחנו חיים בעולם מורכב, בו יש מקום למספר מערכות יחסים לצד המערכת הזוגית.
אז לא חייבים לעשות הכל יחד וגם לא תמיד אפשר, כי צריך להתחשב בצרכיו של בן הזוג, מה גם שההיפרדות הזמנית הזו מהדבק הזוגי תורמת לזוגיות. הלחוד מספק לנו קורטוב של מסתורין, ריגוש וגעגוע ושומר על הזוגיות.

.